תחביר
ניתן לגזור משמעות מהניתוח התחבירי של המשפט, כלומר התחביר והמשמעות קשורים זה בזה.
התחביר העברי הוא מערכת כללי התחביר (בניית משפטים) של השפה העברית. כללים אלה קובעים איזה רצף מילים מהווה משפט עברי תקין. בעברית לכל חלק בעל תפקיד במשפט יש שם.
נושא - הנושא הוא החלק המרכזי במשפט. אין משפט ללא נושא. הנושא הוא הדבר המרכזי שעליו המשפט מדבר.
דוגמה: המחלה מתבטאת בחום גבוה. המשפט מדבר על המחלה ולכן היא הנושא במשפט.
נשוא - הנשוא הוא החלק השני במרכזיותו במשפט. בכל המקרים, הנשוא מדבר על הנושא, ומתאר משהו שקשור אליו. במשפטים פועליים (שיש בהם פועל) הפועל הוא הנשוא. במשפטים שמניים (שאין בהם פועל) הנשוא הוא מה שהמשפט מחדש לנו על הנושא. הנשוא מתאים לנושא מבחינה מספרית ומגדרית.
דוגמה: המחלה מתבטאת בחום גבוה. הפועל במשפט (מתבטאת) הוא הנשוא. הפועל מתאר את הנושא (המחלה) ולכן המילה מתבטאת היא הנשוא.
משלים פועל - נכתב בקיצור מ"פ. מוסיף מידע על הפועל/שם הפועל במשפט.
קשרים לוגיים הם רמז למ"פ על פי המשמעות.
המילה "את" ומה שאחריה הם מ"פ.
דוגמה: הילד הנבון מתקדם בלימודיו. הנושא הוא הילד והנשוא הוא הפועל "מתקדם". המילה "בלימודיו" נותנת לנו מידע על הנשוא, כלומר במה הילד מתקדם.
משלים שם - נכתב בקיצור מ"ש. מוסיף מידע על שם העצם/שם הפעולה במשפט.
דוגמה: הילד הנבון מתקדם בלימודיו. המילה "נבון" היא שם תואר המתאר את הנושא (הילד) ולכן המילה היא מ"ש.
אוגד - חלק תחבירי שתפקידו לקשר ולחבר בין הנושא והנשוא אך ורק במשפט שמני (שאין בו פועל).
- אוגד הדגשה (הוא ונטיותיו) - כאשר מופיעות המילים הוא, היא, הינם, הינה, הינן... הם אוגד.
דוגמה: חנה היא ילדה עדינה.
- אוגד זמנים (היה ונטיותיו) - כאשר מופיעות המילים היו, היה, נהיה... הם אוגד.
דוגמה: חנה הייתה ילדה עדינה.
- אוגד שלילה (אין=כשהוא לא ונטיותיו) - כאשר אין לא יכול להפוך ליש או כאשר מופיעות נטיותיו : אינו, אינה, אינן...
דוגמה: חנה אינה ילדה עדינה.
- אוגד התהוות - הפך ל..., נעשה ל..., עשה ל..., יהיה ל... ועוד.
דוגמה: חנה הפכה לילדה עדינה.
