פרוייקט בניית אתר בלשון
ליקה, סאלח, הילה ודניאל
חלקי הדיבר
חלקי הדיבר מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות: קבוצת השמות וקבוצת הפעלים.
בכל אחת מהקבוצות מספר חלקי דיבר.
קבוצת השמות
שם עצם - דוגמאות: מחשב, שולחן, כיסא.
כדי לדעת אם מילה היא שם עצם, יש להוסיף לה ביטוי שייכות כלשהו – מילת השייכות "של" + ה' היידוע, ואפשר גם כינויי שייכות: כיסאי, עומקו, ריצתנו.
שם תואר - דוגמאות: יפה, גדולה, גבוה.
שם המתאר את שם העצם. מתאר בעיקר פעלים.
שם פעולה - דוגמאות: ריצה, אכילה, חשיבה.
שם המגדיר את הפעולה.
קבוצת הפעלים
שם פועל - דוגמאות: לפתוח, לדמיין, לשחק.
אין לו זמן. אי אפשר ליידע שם פועל, ותמיד יכלול את מילית היחס "ל".
פועל - דוגמאות: ישנתי, אחשוב, אוכלים.
ניתן לזהות פועל על פי שיטת הזיהוי פג"ז (פעולה, גוף וזמן). בנוסף, לפועל יש שורש ובניין. ברוב המקרים הפועל משמש גם נשוא במשפט.
בכל אחת מהקבוצות מספר חלקי דיבר.
קבוצת השמות
שם עצם - דוגמאות: מחשב, שולחן, כיסא.
כדי לדעת אם מילה היא שם עצם, יש להוסיף לה ביטוי שייכות כלשהו – מילת השייכות "של" + ה' היידוע, ואפשר גם כינויי שייכות: כיסאי, עומקו, ריצתנו.
שם תואר - דוגמאות: יפה, גדולה, גבוה.
שם המתאר את שם העצם. מתאר בעיקר פעלים.
שם פעולה - דוגמאות: ריצה, אכילה, חשיבה.
שם המגדיר את הפעולה.
קבוצת הפעלים
שם פועל - דוגמאות: לפתוח, לדמיין, לשחק.
אין לו זמן. אי אפשר ליידע שם פועל, ותמיד יכלול את מילית היחס "ל".
פועל - דוגמאות: ישנתי, אחשוב, אוכלים.
ניתן לזהות פועל על פי שיטת הזיהוי פג"ז (פעולה, גוף וזמן). בנוסף, לפועל יש שורש ובניין. ברוב המקרים הפועל משמש גם נשוא במשפט.
ניקוד
A - תנועה גדולה: קמץ.
תנועה קטנה: פתח.
חטף: חטף פתח.
E - תנועה גדולה: צרה.
תנועה קטנה: סגול.
חטף: חטף סגול.
I - תנועה גדולה: חיריק מלא.
תנועה קטנה: חיריק חסר.
חטף: אין.
O - תנועה גדולה: חולם מלא/חסר.
תנועה קטנה: קמץ קטן.
חטף: חטף קמץ.
U - תנועה גדולה: שורוק.
תנועה קטנה: קובוץ.
חטף: אין.
גזרות
גזרת השלמים היא קבוצת שורשים שנשארים שלמים בתוך הפעלים.
אותיות השורש לא "נעלמות" במילים מסוימות, בניגוד לגזרות אחרות.
דוגמה: ל.ב.ש. - לבשתי, ללבוש, הלבשה, לבשת...
גזרת המרובעים:
בגזרה זו ישנם שורשים בעלי ארבע אותיות שורש.
חלק מהשורשים נוצרו על ידי הכפלת עיצורים (ב.ז.ב.ז., ג.ל.ג.ל.).
לחלק מהשורשים נוספה האות ת' או האות מ' (ק.ש.ר. - ת.ק.ש.ר., ח.ש.ב. - מ.ח.ש.ב.).
דוגמה: פ.ר.ס.מ. - פורסם, מפורסם, התפרסם, לפרסם...
גזרת חפ"ן:
חסרי פ' הפועל נ'. שורשים שמתחילים באות נ', אך לעיתים היא נופלת.
כשהאות נ' נופלת יהיה דגש חזק משלים בע' הפועל שמציין את הנ' השורשית החסרה.
דוגמה: נ.ג.ע. - נגענו, הגענו, להגיע, הגעה.
גזרת חפי"צ:
חסרי פ' הפועל י'. לגזרה זו שייכים שבעה שורשים שמתחילים באות י' (פ' הפועל) כשלאחריה האות צ'.
לעיתים האות י' נופלת ובמקומה יש דגש בצ'.
השורשים בגזרת חפי"צ:
י.צ.ב., י.צ.ק., י.צ.ע., י.צ.ת., י.צ.ג., י.צ.ר., י.ז.ע.
דוגמה: י.צ.ב. - מוצב, יוצב, הציב, יציב.
תחביר
ניתן לגזור משמעות מהניתוח התחבירי של המשפט, כלומר התחביר והמשמעות קשורים זה בזה.
התחביר העברי הוא מערכת כללי התחביר (בניית משפטים) של השפה העברית. כללים אלה קובעים איזה רצף מילים מהווה משפט עברי תקין. בעברית לכל חלק בעל תפקיד במשפט יש שם.
נושא - הנושא הוא החלק המרכזי במשפט. אין משפט ללא נושא. הנושא הוא הדבר המרכזי שעליו המשפט מדבר.
דוגמה: המחלה מתבטאת בחום גבוה. המשפט מדבר על המחלה ולכן היא הנושא במשפט.
נשוא - הנשוא הוא החלק השני במרכזיותו במשפט. בכל המקרים, הנשוא מדבר על הנושא, ומתאר משהו שקשור אליו. במשפטים פועליים (שיש בהם פועל) הפועל הוא הנשוא. במשפטים שמניים (שאין בהם פועל) הנשוא הוא מה שהמשפט מחדש לנו על הנושא. הנשוא מתאים לנושא מבחינה מספרית ומגדרית.
דוגמה: המחלה מתבטאת בחום גבוה. הפועל במשפט (מתבטאת) הוא הנשוא. הפועל מתאר את הנושא (המחלה) ולכן המילה מתבטאת היא הנשוא.
משלים פועל - נכתב בקיצור מ"פ. מוסיף מידע על הפועל/שם הפועל במשפט.
קשרים לוגיים הם רמז למ"פ על פי המשמעות.
המילה "את" ומה שאחריה הם מ"פ.
דוגמה: הילד הנבון מתקדם בלימודיו. הנושא הוא הילד והנשוא הוא הפועל "מתקדם". המילה "בלימודיו" נותנת לנו מידע על הנשוא, כלומר במה הילד מתקדם.
משלים שם - נכתב בקיצור מ"ש. מוסיף מידע על שם העצם/שם הפעולה במשפט.
דוגמה: הילד הנבון מתקדם בלימודיו. המילה "נבון" היא שם תואר המתאר את הנושא (הילד) ולכן המילה היא מ"ש.
אוגד - חלק תחבירי שתפקידו לקשר ולחבר בין הנושא והנשוא אך ורק במשפט שמני (שאין בו פועל).
- אוגד הדגשה (הוא ונטיותיו) - כאשר מופיעות המילים הוא, היא, הינם, הינה, הינן... הם אוגד.
דוגמה: חנה היא ילדה עדינה.
- אוגד זמנים (היה ונטיותיו) - כאשר מופיעות המילים היו, היה, נהיה... הם אוגד.
דוגמה: חנה הייתה ילדה עדינה.
- אוגד שלילה (אין=כשהוא לא ונטיותיו) - כאשר אין לא יכול להפוך ליש או כאשר מופיעות נטיותיו : אינו, אינה, אינן...
דוגמה: חנה אינה ילדה עדינה.
- אוגד התהוות - הפך ל..., נעשה ל..., עשה ל..., יהיה ל... ועוד.
דוגמה: חנה הפכה לילדה עדינה.
הבנת הנקרא
הבנת הנקרא היא היכולת להבין את המשמעות של טקסט כתוב, את המסר המרכזי ורצף האירועים.
הבנת הנקרא כוללת כמה רמות:
רמה ראשונה - איתור פרטים באמצעות קריאת הטקסט.
רמה שנייה - פירוש, הסקת מסקנות באמצעות קריאה גם בין השורות.
רמה שלישית - הערכת הכתוב וביקורת, קריאה מעבר לשורות.
הבנת הנקרא כוללת כמה רמות:
רמה ראשונה - איתור פרטים באמצעות קריאת הטקסט.
רמה שנייה - פירוש, הסקת מסקנות באמצעות קריאה גם בין השורות.
רמה שלישית - הערכת הכתוב וביקורת, קריאה מעבר לשורות.
שאלות עמ"ר
עמ"ר הם ראשי תיבות של ערכים, מעורבות ורלוונטיות.
שאלות עמ"ר מאפשרות את העמקת למידת החומר הנלמד ונותנות לתלמידים אפשרות להיות מעורבים בשיעורים, לקשר את חומר הלימוד לחייהם, ולאפשר להם להביע את דעתם.
שאלת עמ"ר תמיד תהיה שאלה שמבוססת על הבעת ידע וחשיבה. אפשר גם לשאול על רגשות, תחושות, ערכים של דמות, מאפיינים של התקופה, להציג מקרים שדורשים שהתלמידים יכריעו בהם ("מה אתם הייתם עושים?").
שאלות עמ"ר מאפשרות את העמקת למידת החומר הנלמד ונותנות לתלמידים אפשרות להיות מעורבים בשיעורים, לקשר את חומר הלימוד לחייהם, ולאפשר להם להביע את דעתם.
שאלת עמ"ר תמיד תהיה שאלה שמבוססת על הבעת ידע וחשיבה. אפשר גם לשאול על רגשות, תחושות, ערכים של דמות, מאפיינים של התקופה, להציג מקרים שדורשים שהתלמידים יכריעו בהם ("מה אתם הייתם עושים?").
כתיבה טיעונית
הכתיבה הטיעונית משמשת להצגת עמדה או דעה ולביסוסה. הכותב בדרך כלל חושף את עמדתו כבר בתחילת המאמר. בתחילת הטיעון מציג הכותב את הטענה. הכותב יודע שיש מי שחושב אחרת, ולכן הוא מנסה לשכנע את הקוראים להסכים עם דעתו או עמדתו בעזרת עובדות. במילים אחרות, בבסיס כתיבת טיעון קיימת דעה שונה מזו שמוצגת במאמר על-ידי הכותב. השכנוע נעשה בחלק של ביסוס הטענה. לבסוף מציג הכותב את המסקנות (וגם ההמלצות) הנובעות מן הטענה.
דגם טיעון בסיסי בנוי משלושה חלקים עיקריים:
פתיחה - בפתיחת הטיעון מוצגת הטענה הראשית. הטענה היא נקיטת עמדה בעניין שיש לגביו חילוקי דעות.
גוף - בגוף הטיעון מחזקים ומבססים את הטענה. לצורך ביסוס הטענה ניתן להשתמש בנימוקים, בהוכחות, בדוגמות, בהשוואה וכדומה.
סיום - בסיום תופיע המסקנה הנובעת מן הנאמר בגוף הטיעון. המסקנה היא חזרה במילים שונות על הטענה הראשית שהציג הכותב בפתיחת הטיעון או המאמר.
לעיתים הטיעונים בגוף המאמר ארוכים מאוד, ולכן רצוי לכתוב סיכום קצר לפני משפטי הסיום.
לאחר המסקנה ניתן לכתוב המלצות, השלכות וכדומה.
דגם טיעון בסיסי בנוי משלושה חלקים עיקריים:
פתיחה - בפתיחת הטיעון מוצגת הטענה הראשית. הטענה היא נקיטת עמדה בעניין שיש לגביו חילוקי דעות.
גוף - בגוף הטיעון מחזקים ומבססים את הטענה. לצורך ביסוס הטענה ניתן להשתמש בנימוקים, בהוכחות, בדוגמות, בהשוואה וכדומה.
סיום - בסיום תופיע המסקנה הנובעת מן הנאמר בגוף הטיעון. המסקנה היא חזרה במילים שונות על הטענה הראשית שהציג הכותב בפתיחת הטיעון או המאמר.
לעיתים הטיעונים בגוף המאמר ארוכים מאוד, ולכן רצוי לכתוב סיכום קצר לפני משפטי הסיום.
לאחר המסקנה ניתן לכתוב המלצות, השלכות וכדומה.
סלנג
סלנג הוא שימוש לא נכון בשפה על ידי קבוצה חברתית מסוימת, לעיתים נלקח מהשפה האנגלית.
המילה "סלנג" ידועה כבר מהמאה ה-18.
סלנג הוא ניב של שפה המדובר על ידי קבוצה חברתית שנועד להבחין בין חברי קבוצה אחת לאחרת, ובמובן זה הוא משמש כדרך לאפשר לבני קבוצה מסוימת לזהות זה את זה.
בעברית, בגלל מאפייניה הייחודיים כשפה מתחדשת שחסרים בה תארים ושמות עצם נדרשים, מתפקד הסלנג כדרך לא רשמית להעשרת המאגר הלשוני, ולעיתים קרובות חודרות מילות עגה בהדרגה אל תוך השפה הרשמית ובמקרים מסוימים אף מתקבלות באופן רשמי ומלא לאוצר המילים באמצעות האקדמיה ללשון העברית.
המילה "סלנג" ידועה כבר מהמאה ה-18.
סלנג הוא ניב של שפה המדובר על ידי קבוצה חברתית שנועד להבחין בין חברי קבוצה אחת לאחרת, ובמובן זה הוא משמש כדרך לאפשר לבני קבוצה מסוימת לזהות זה את זה.
בעברית, בגלל מאפייניה הייחודיים כשפה מתחדשת שחסרים בה תארים ושמות עצם נדרשים, מתפקד הסלנג כדרך לא רשמית להעשרת המאגר הלשוני, ולעיתים קרובות חודרות מילות עגה בהדרגה אל תוך השפה הרשמית ובמקרים מסוימים אף מתקבלות באופן רשמי ומלא לאוצר המילים באמצעות האקדמיה ללשון העברית.
